|
|
|
לסיפור הבא |
|
|
|
|
לחדר עם קירות שחורים נכנסתי,
האמת שפחדתי מאוד.אף פעם בימיי חיי לא נתתי את עצמי באופן טוטאלי לאף אחד.אפילו לא לאישתי.
היו רגעים שבהם חשבתי להתחרט.
עד שהיא נכנסה.לבושה מעיל עור שחור עקבים גבוהים מאוד,שיער שחור חלק עד מותניה,ועיניים כחולות מסחררות.שפתייה מודגשות בצבע שני.
הצלחתי להוציא משפט,שעוד היה לי את האומץ של ההתחלה.
"הייתי מוכן להיות לך הכלבה המלוכלכת שבה את מכה כל יום"
"למה שאלכלך את ידיי בשביל אסלה מסריחה שכמוך? שב!" היא אמרה.אצבעתה כוונה כלפי הפינה של החדר.היתיישבתי עם ישבני על עקביי,התחלתי להרגיש את נעיצות עקביה ברגליי.זה כאב,הצלחתי לעצבן את המלכה.
הידקתי את החבל,לא נתתי לה ללכת.נפלתי על ברכיי,ובסוף נכנעתי לכל רצונותייה,קיבלתי את עליונותה עליי.ובסוף הבנתי...שאני חי רק כדי לממש את כל רצונותייה,כל חומותיי הן בשבילה,מגשש בלילה בחושך ידיי מושטות קדימה אליה.השליטה אצלה.
האשליה,המגע שלה,למרות שהיא רחוקה ממני,עדין שם מורגש בעצמותיי.הולך לצד האפל שלי,להפיל את כל מה שיצרתי לעצמי בחיים האלה,הכל בשבילה,למענה.למען המלכה שלי.המלכה הבלתי מעוררת שלי.האישה,הכסף,העבודה,הנורמות החבריות מסביב התחילו להראות כמו חלום רחוק,מציאות של אדם אחר שהוא לא אני.היא ההיתמכרות שלי,הידיעה שאני יכול לנגוע במקומות הכי מסוכנים שלי.מחזק את הגבריות שלי,טריפ של אגו מסוכן,סוג הרואין שהומצא במיוחד בשבילי.הולך עד הסוף,יכול לגעת בה קרוב.יכולתי לגעת בשמיים.
אחרי ההצלפות היא ירקה על פניי,ולקקתי שפתיי בתאווה.בעיניים מושפלות של הילד העזוב שבי,החולה המנודה והפצוע.יכולתי להבין שאו שאני נכנע לרגלייה,או שאני קם על רגליי.
לא ידעתי אם לשרת אותה,או לעמוד כנגד הקיר.
מה עושים??מה עושים??אני יכול להישתגע בראשי חשבתי.
"כנס פנימה!תשפיל מבט!" נכנעתי.
נחמה אותי הדיעה שאני לא צריך להמשיך לחשוב כי היא חושבת בשבילי,חושבת ומחליטה.שולטת בכל חוקי המשחק,פעם ראשונה בחיי אני במקום שבו אני יכול לנוח מכל הרצון לקחת החלטה,לשלוט במצב הקיים,לגרום לו להיות כפי שתוכנן בראשי.פה פשוט לא הייתי צריך.פה לא הייתי האדון שאני בחוץ,פה לא הייתי נחשב.הייתי העבד שלה,העבד הנאמן ביותר.
"רד על הברכיים"
ירדתי על ארבע,דפחה את עקביה השחורים הדקים לפניי בשבילי כדי לנקות.
הטעם של היומיום,הזיעה הכי מקודשת.לדעת שאת היום יום אני צריך להסיר מעליה,כמו מים ששוטפים את גופה במקלחת אחרי יום עבודה.ליקקתי בתענוג את עקב נעליה,ליקקתי עד שראיתי שהנעלים מתחילות להיות נקיות ומבריקות.להרטיב את קצוותיה כמו קטיפה,לח כנוצה,עובד על הראש להיכנע להיתמסר.ואני שם איתה תמיד.כל מה שידעתי נעלם,ואני חי על ברכיי כל חיי.
הורדתי את נעליה לפי פקודה,אצבעות יפות ומטופחת יצאו מין הנעל,ריח של זיעה של פלסטיק ועורה היתערבבו בהרמוניה מושלמת.אני אלקק את הדבר שממנו היא מתקיימת הדבר הכי יפה בה.עור רגליה היה רך ועדין,לבנבן וענוג.
"עמוד לכייון הקיר"
נתנה לי אישור לגמור בפינה של החדר היתכופפתי מושפל,מרגיש שאת הזוהמה שנקראת השפיך שלי,אן סיבה שהמלכה תראה.אני מלוכלך בעיניה,וגם בעיניי עצמי.
נתנה לי נשיקה כדי שתוכל להחזיק אותי מרוסק בין ידייה הרכות,ליטפה את ראשי שהיה צמוד לשדיה לטיפות רכות וארוכות,כאילו שליטפה חתול היושב על רגליה.היתרוקנתי לתוכה.
לא יכולתי לשכוח את הערב הזה עוד שנים אחר כך... |
|
|
|
|
לסיפור הבא |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|